נעים להכיר- קואופרטיב ההייטק הראשון בישראל

מה קורה כשארבעה פעילים חברתיים הם גם הייטקיסטים? מושג חדש נכנס ללקסיקון של אחד ממוקדי הגאווה של הקפיטליזם הישראלי: הייטק קואפרטיבי. בוגרי התכנית להקמת קואופרטיבים של המכללה הקימו את קואופרטיב ההיי-טק הראשון בישראל.
הארץ, 13.12.2013

מה קורה כשארבעה פעילים חברתיים הם גם הייטקיסטים? מושג חדש נכנס ללקסיקון של אחד ממוקדי הגאווה של הקפיטליזם הישראלי: הייטק קואפרטיבי התסכול של אנשי המחאה החברתית מהיעדר היכולת לשנות את מדיניות הממשלה הוביל לשלל יוזמות לשינוי העולם מלמטה, כמו הקמת קואופרטיבים, חברות בבעלות העובדים או הצרכנים. אחד הניסיונות המרתקים שיצא לדרך לאחרונה הוא כרמל, קואופרטיב תוכנה שמאתגר את אחד ממוקדי הגאווה של הקפיטליזם הישראלי, ההייטק. מקימי הקואופרטיב החיפאי, שנוסד באוגוסט ונמצא בשלבי רישום סופיים, הם ארבעה אנשי הייטק שהם גם פעילים חברתיים: נעם לוי (36) וכרמל נטע (28), פעילים ב"כוח לעובדים", יוסף ברוך (38) ממנהיגי "החזית הצפונית" במחאה, ועידן קמינר (42) פעיל בדיור הציבורי.שום דבר במשרד שהם ממוקמים בו, הנמצא בקומה השישית של בניין משרדים בעיר התחתית בחיפה בחממת ההייטק היי־סנטר, לא מעיד על ייחודיות החברה: דלתות זכוכית גנריות, לוח מחיק, ספרי שפת תכנות ובדיחות של מתכנתים. "אני ונעם הכרנו כשלמדנו יחד מדעי המחשב", מספר ברוך, שמונה בהצבעה פה אחד למנכ"ל החברה. "במחאת 2011 הגעתי למאהל חיפה לראות מה קורה שם. ראיתי עשן, רעש ותופים, אנשים שצעקו 'העם דורש צדק חברתי', לא ידעתי מה לחשוב על זה. רק כשראיתי את נעם, הבנתי שיש כאן מישהו רציני וששווה לי לשבת ולדבר. התיישבתי ולא זזתי משם במשך שנתיים". אנשי כרמל גורסים שלא כל הנוצץ זהב בסטרט־אפ ניישן. "הגישה בהייטק דרוויניסטית", אומר לוי. "פעם במיקרוסופט היתה תפישה שחמשת האחוזים הכי פחות טובים הולכים הביתה. יש את הגבול הידוע לשמצה, גיל 40, שאחריו אתה אובר־קוואליפייד ואז היצע התפקידים מצטמצם, כי לא צריך הרבה ראשי צוות ומנהלים"."הייטק הוא עולם אכזר מאין כמותו", מצטרף ברוך. "וסטרט־אפים הם העולם הכי אכזר. מצפים שעובדים יעבדו חינם, אף שרק אחת מעשר חברות הייטק מצליחה. זה עולם נוסח קוקה קולה, שיש עליך תאריך תפוגה והוא הרבה לפני גיל הפרישה. גם אם יש לי מסלול ניהולי מבטיח, בסוף רואה חשבון בן 25 יכול לקצץ את העלות שלי בשיקול ציני קר". לדבריו, "גמישות ניהולית היא בעיקר תירוץ להיפטר מאנשים מעל גיל מסוים. שוק ההייטק בישראל לא ממצה את הפוטנציאל האנושי שלו כי הוא שבוי בתפישות גילניות (אייג'יסטיות). החברות מכשירות מהנדסי תוכנה חדשים, למרות שיש מהנדסים מעולים בני 50 שמוכנים לעבוד בשכר לא גבוה".הרעיון לפעול אחרת צץ בקורס קואפרטיבים ב"מכללה החברתית־כלכלית". שבועות לפני הקורס, נסגר מקום העבודה של לוי, מדינגו, לאחר שנמכר ב–160 מיליון דולר לענק התרופות השווייצי "רוש". לוי הבחין באבסורד: "החברה שבה עבדתי נסגרה רק כי הצליחה. מדינגו היה מקום מאוד מוצלח מבחינה אנושית וחברתית, ודווקא ההצלחה פירקה אותו לגורמים. לא חראם?". ואילו לדברי ברוך, "חשבנו אם להיכנס שוב כשכירים בתעשייה או ליצור משהו אחר, ובחרנו ליצור משהו חדש. מאז שהחלטנו לעבוד יחד, כל אחד מאתנו קיבל לפחות שתי הצעות עבודה". הדבר החשוב מבחינתם הוא להפוך את הפעילות החברתית לחלק מחייהם. "אני לא אוהב פעילות חברתית שמנותקת מהפוליטיקה עצמה", מסביר נטע. "לא פעילות חברתית בשעות אחר הצהריים, או הפגנות מוצ"ש. הדרך היחידה לשנות באמת היא דרך עולם העבודה והכלכלה".כרגע, החברה בונה מערכת מידע לאוניברסיטה גדולה ואתרים לחברות נוספות, במטרה ליצור הכנסות ראשוניות. באופק, הקואופרטיב מתכנן לפתח מוצר טכנולוגי מתחום החקלאות. בין לבין, השותפים מנסחים תקנון. הם מעוניינים שכל העובדים שיצטרפו אליהם, כולל אנשי הניקיון, יהיו שותפי הקואופרטיב, והיחס בין שכר המקסימום למינימום לא יהיה גדול מפי חמישה במקרה הקיצוני ביותר. כרגע, בין הארבעה, השכר שוויוני לחלוטין. "תקנון זה נשמע טכני, אבל זו הצהרת כוונות על איך שהמקום ייראה", מצהיר ברוך בהתלהבות. "אנחנו חורשים תלם בארץ לא זרועה, מנסים לסלול דרך לאנשים שיבואו אחרינו ויקחו אחריות. בתקנון מוזכרת ערבות הדדית של העובדים. אם הספינה תיכנס לסערה, לא נזרוק מלחים מהסיפון, אלא נהדק חגורה, ופיטורי עובדים הם המוצא האחרון. ההחלטות יתקבלו בידי עובדים". גם שעות העבודה נוחות יחסית לענף – ארבעה ימים בשבוע, שמונה שעות ביום. "הסטריאוטיפ של ההייטק, כאילו זה מקום שבאים לעשות כסף קל ולברוח, מחלחל לתוך העבודה. איש הייטק שעובד 12 שעות ביום עושה משהו לא נכון. הוא לא יוכל להתמיד לאורך שנים ובשלב מסוים הוא יישבר", אומר ברוך. על הלוח המחיק מוצגות השעות שבהן אנשי החברה לא יכולים לעבוד, למשל הימים שבהם נעם לוי לוקח את הילדים מהגן.קואופרטיבי תוכנה קיימים כבר בלונדון ובקליפורניה. בספטמבר יצא לדרך בתל אביב קואופרטיב תוכנה נוסף בשם פרמטק, שפועל במסגרת רופפת יותר ומאגד מתכנתים פרילנסרים. פרמטק יצר בין השאר את מערכת "כיפאיה" לדיווחים על גזענות שיזם ארגון אג'נדה. "אנחנו רוצים כמה שיותר פרויקטים בעלי גוון חברתי ועושים הנחות לעמותות", מצהיר טיילור ויג'יי, אחד משלושת שותפי פרמטק, שמספר שיש מאה עובדים ברשימת ההמתנה. "טבעי שאנשים בעלי השכלה ויכולות יעדיפו לפעול בעצמם, מבלי שיהיו בעלי הון שייצרו רווחים על חשבון כשרונם", מסבירה עו"ד יפעת סולל, שמייעצת לשני הקואופרטיבים. "הקואופרטיבים מנסים להחזיר את השפיות לעבודה בהייטק – לקבוע שעות עבודה סבירות ושכר הוגן. הפעולה יחד מייצרת לא רק מקום עבודה נעים ושוויוני אלא גם תוצרים איכותיים". "בחרנו לפעול ממשרד מסודר, כדי שגישת העבודה תהיה לא של מועדון חברתי. קמים בבוקר, הולכים לעבודה ומחתימים פה שעון. זה ממש מפעל", מתגאה ברוך. "אני לא רוצה שאף אחד ייקח פרויקט שלנו כי אנחנו חברתיים. אנחנו בדיוק כמו נהגי אגד שעבדו בקואופרטיב, אנחנו רוצים להיות האגד של ההייטק הישראלי". כשאני מנסה לברר איך התגובות אצל אנשי ההייטק, לוי מספר שהן אינן אחידות. "נתקלתי במבטים סקפטיים מצד יזמים, הם לא ידעו איך לאכול אותנו. מצד עובדים קיבלנו תגובות טובות מאוד"